יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ט״ז

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ט״ז
1 דין אותו ואת בנו. ובו י"ב סעיפים: אסור לשחוט אותו ואת בנו ביום א' לא שנא האם ואחר כך הבן או הבת לא שנא הבן או הבת ואח"כ האם:
2 איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהם ביום אחד ואם שחט אינו לוקה. שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג:
3 עבר ושחט אותו ואת בנו ביום א' מותר לאכלם ויש מי שאוסר בו ביום לאכול האחרון:
4 יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. כיצד הרי ששחט ראשון בתחלת ליל ד' לא ישחוט השני עד תחלת ליל ה' ואם שחט הראשון בסוף יום ד' קודם בין השמשות שוחט הב' בתחלת ליל ה' ואם שחט הא' בין השמשות של ליל ה' לא ישחוט השני עד ליל ו' ואם שחט ביום ה' אינו לוקה:
5 אם הוא כרוך אחריה חזקה שהיא אמו אבל מן הספק אין חוששין טור:
6 הלוקח בהמה אינו חושש שמא נשחטה אמה או בנה היום אבל על המוכר להזהיר הלוקח ולהודיעו אם שחט האם או הבן היום או אם מכרה לאחר לשחטה היום ואם הוא באחד מן ד' זמנים שדרך שכל מי שקונה בהמה ששוחטה מיד והם ערב פסח. וערב עצרת. וערב ר"ה. וערב יום טוב האחרון של חג. צריך להודיעו שמכר היום האם או הבת ואם לא הודיעו שוחט ואינו חושש בין קנה מישראל בין קנה מעובד כוכבים ואם נודע לו אח"כ שנשחטה אמה או בתה היום הוי מקח טעות ודוקא שמוכר שניהם ביום אחד אבל אם מכר האם או הבת ביום שלפניו אין צריך להודיעו. ואם מכר האחד לחתן והשני לכלה אפי' אם מוכר בשני ימים צריך להודיעו שודאי שניהם שוחטין ביום אחד. שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד הלוקח תחלה ישחוט ולא השני במה דברים אמורים כשלקחום שניהם מאדם א' שמיד כשמכר לראשון לא היה יכול לשחוט את שנשאר בידו שהלוקח לקח על מנת לשחטו מיד ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט שלא יכול למכור לו רק זכות שבידו טור אבל אם לקחום משנים שניהם שוים וכל מי שישחוט תחלה זריז ונשכר:
7 אין איסור אותו ואת בנו אלא בבהמה טהורה בלבד שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ונוהג בכלאים הבא ממין כבש וממין עז:
8 צבי שבא על העז וילדה ושחט העז ובנה לוקה אבל העז שבא על הצביה אסור לשחוט אותה ואת בנה. ואם שחט אינו לוקה. היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצביה ואת בנה לוקה:
9 אין איסור אותו ואת בנו אלא בשחיטה בלבד שנאמר לא תשחטו. אבל אם ניחר פי' ענין הנחירה הוא שתוחב הסכין בנחיריו וחותך את הראשון או נתנבל בידו מותר לשחוט השני לפיכך חרש שוטה וקטן ששחטו את הראשון בינם לבין עצמם מותר לשחוט השני אחריהם לפי שרוב מעשיהם מקולקלים: הגה ואם אחרים רואין ששוחטין כראוי אסור לשחוט אחריהם טור כן נראה לי:
10 מותר לשחוט את המעוברת עובר ירך אמו הוא ואם יצא העובר חי אחר שחיטת אמו והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ואם שחט אינו לוקה:
11 עובד כוכבים שמכר שתי בהמות ואחר כך אמר מסיח לפי תומו שהן אותו ואת בנו אינו נאמן במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מתחת ידו ומיהו אי מהימן ליה אסור:
12 בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח מהם אחד צ"ל אחד אחד וישחוט. שארית יהודה וישחוט, דכל דפריש מרובא פריש ושנים הנותרים אסור לשחטם היום:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ט״ז
1 סי' ט"ז סעיף ד אם שחט הא' בין השמשות של ליל ה' לא ישחוט הב' עד ליל ו'. דשמא ביה"ש הוי לילה ומש"ה אסור לשוחטו כל יום ה'. ונ"ל דהיינו באם ובנה. דכל הסעיף איירי בהכי מדנקט מלקות. ואלו באב ובנו ליכא מלקות כמ"ש ס"ב אבל אם שחט האב בין השמשות של ליל ה' שוחט הבן בו ביום. דה"ל ספק ספיקא שמא בין השמשות הוי יום ואין הלילה הולך אחר היום ושמא אינו נוהג כלל בזכרים דהא מספקא לן אי נוהג או"ב בזכרים אי לאו כמ"ש סעיף ב' וס"ס כזו מהני אפי' בדבר שיש לו מתירין כמ"ש הש"ך סי' ק"י ס"ק נ"ה. וכמ"ש ס"ס י"ד. ושיעור ביה"ש עי' בא"ח סי' רס"ב דהוי כמו רביעית שעה קודם צאת הכוכבים. ועיין מ"ש בחדושי בשבת דף ל"ד:
2 סעיף י' ואם יצא העובר חי אחד שחיטת אמו והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד ואם שחט אינו לוקה. ופשוט דאם נטרפה האם דלענין העובר לא הוי שחיטה וצריך שחיטה מדאורייתא כמ"ש סי' י"ג ס"ג. ולענין אותו ובנו הוי שחיטת טריפה שחיטה. דקיי"ל כר"מ בש"ס פ' כסוי הדם דף פ"ו וכמ"ש הב"י והאחרונים ס"ק ט'. וא"כ אם שחט הולד באותו יום לוקה:
3 סעיף י"ב בהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום כו' נכבשינהו כו'. עיין סי' ק"י ס"ו בהג"ה. ודקדק כאן לומר וצריך לישחט כו' דאל"כ אסור דה"ל דבר שיש לו מתירין למחר: והש"ך כתב הטעם הא דלא בטיל ברובא. דבעלי חיים חשיבי ולא בטיל כדלקמן ר"ס ק"י. ולא דק דהא ה"ל דבר שיל"מ. ונ"מ איכא בזה אם עבר ושחטן במזיד דאסור לאותו אדם לבו ביום כמ"ש ס"ג ולא בטיל לדידי' אם נתערב מהתערובות הזאת לתערובות שני דקיי"ל סי' ק"י ס"ח בהג"ה דאסור בדשיל"מ ואלו לא הוי דבר שיל"מ אף דב"ח לא בטלי ולא מהני אם שחטן מזיד דה"ל מבטל איסור לכתחלה כמ"ש סי' ק"י ס"ב וסי' צ"ט וסי' ק"א ס"ו. מ"מ בטיל בס' כשאר איסורין. דמה שמותר לאחריני במבטל איסור כמ"ש סי' צ"ט ס"ה לא ה"ל דבר שיל"מ כיון דלדידי' אסור לעולם כמ"ש ס"ס ק"ב. ואף שכתבתי דאיירי כאן לצורך ובלצורך שרי אפי' בדבר שיל"מ כדמוכח שם בסי' ק"י ס"ח בהג"ה. מ"מ היינו דוקא בתערובות יבש ביבש שיש שם ב' ספיקות שמא של היתר נתערב בתערובות השני. ואת"ל של איסור שמא זה שאוכל אינו איסור. אבל כשנתערב בבישול ודאי דאין כאן ספק הב' ואוסר בנ"ט. ועוד דלדעת ר"י וש"ע שם לא שרי אלא תערובות הג' ע"ש ודו"ק. וי"ל דברי הש"ך דס"ל דאיירי שנתערבה קודם שנשחטה אמה או בתה דלא הי' ניכר האיסור מעולם וכה"ג קיי"ל דלא הוי דשיל"מ בא"ח סי' ש"כ וכמ"ש בספר נו"ב במ"ת חי"ד סי' ח' לדעת המ"א בא"ח סי' תקי"ג דלא אמרי' כל דפריש כו' בדשיל"מ. אך אין זה מוסכם כמ"ש המ"ל הל' מעילה וכמ"ש לעיל סי' ט"ו: ודע דאם שחט להתערובות בשוגג שרי אף לדידי' דלא קנסינן שוגג אטו מזיד היכא דלא עבר אדאורייתא דמן התורה חד בתרי בטל וכדאיתא להדיא בש"ס דגיטין דף נד ומביאו הב"י סי' צ"ט. וכ"פ שם הט"ו סי' ק"א ס"ו וסי' ק"י ס"ב דאם שחטן בשוגג בטיל ולא קנסינן שוגג אטו מזיד אא"כ עבר אדאורייתא כגון שלא ע"י תערובות בסעיף ג' ובא"ח ר"ס שי"ח גבי המבשל בשבת בשוגג דאסור בו ביום עיי"ש: וראיתי בשו"ת ח"י סי' קל"ג שכתב דלדעת הרמב"ם שאין שום איסור כשעבר ושחט וכ"מ בגמ' דחולין דף קטו ל"ש כאן איסור ביטול לא משום חשיבות בע"ח ולא משום דשיל"מ. דל"ש רק בדבר שאסור באכילה או בהנאה משא"כ כאן דא"א איסור שחוטה לכתחלה: